הכרעת דין בתיק ת"פ 14043-07-11 - פסקדין

ביום 20.3.2012, הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של זיוף, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, הפרעה לבחירות על ידי ממלא תפקיד בהתאם לסעיף 9 (א) (1) בנסיבות סעיף 9 (ב) לחוק בחירות לגופים ציבוריים - 1954 וכן הצבעה שלא כחוק על ידי ממונה, עבירה לפי סעיף 11 (א) (1) - (3) בנסיבות סעיף 11 (ב) לחוק הנ"ל.

עפ"י האמור בכתב האישום המתוקן, ביום 12.6.2007 נערך סבב שני בפריימריס של מפלגת העבודה. בין היתר נערכו בחירות בקלפי בפזורת אבו קרינאת. הנאשם שימש במועד הרלוונטי יו"ר ועדת הקלפי ויחד עימו נכחו במקום מכרי אבו כף וג'אמל אבו סבייח כחברי קלפי.

הנאשם יחד עם חברי הקלפי קשר קשר לזייף את תוצאות הבחירות. במסגרת הקשר הנאשם יחד עם חברי הקלפי סימנו בכזב אנשים רבים ברשימת המצביעים באופן שייראה כי אילו הגיעו להצביע בבחירות למרות שאלו כלל לא התייצבו להצביע במועד האמור.

כמו כן, הנאשם וחברי הקלפי זייפו חתימות של המצביעים שלכאורה התייצבו להצביע וכן, הכניסו מעטפות בשמם של אותם מצביעים כך שיראה כאילו אלו הגיעו והצביעו בפועל בקלפי למרות שבפועל הדבר לא ארע.

הנאשם אף דיווח דיווים כוזבים במהלך יום הבחירות בוועדה לבחירות הוועדה בין הסימונים הפקטייבים ולחתימות המזוייפות אותם סימן כאמור לעיל.

במהלך יום הבחירות הצביעו לא יותר מחמישים מצביעים בפועל אולם הנאשם במעשיו המפורטים לעיל יחד עם חברי הקלפי הביא לרישום כוזב במסמכי הקלפי, פנקס הבוחרים, המעטפות ויתרת המסמכים ולפיו, הצביעו בקלפי 291 מצביעים מתוכם 192 למועד עמי איילון ו- 99 מצביעים לאהוד ברק.

בתיק זה, נטענו טענות מקדמיות בכללן טענות הנוגעות לשיהוי וביום 13.12.2011, מסרתי את החלטתי המפורטת בנוגע לטענות אלו ודחיתי אותן. בהמשך להחלטה זו, החלו להשמע ההוכחות בתיק וביום 12.1.2012, וביום 24.1.2012, נשמעו כשבעה עדי תביעה.

ביום 20.3.2012, הודיעו הצדדים על כך שהגיעו להסדר בכך שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הנאשם נשלח לקבלת תסקיר אשר יבחן בין היתר את שאלת ביטול הרשעתו. לא היה הסדר לעניין העונש.

ביום 12.6.2012, הונח בפני ביהמ"ש תסקיר שירות מבחן והצדדים טענו לעונש.

ב"כ המאשימה, עתרה להותיר את ההרשעה על כנה ולהטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה הפנתה לחומרת מעשי הנאשם בדגש על הפגיעה החמורה באושיות הדמוקרטיה.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה הנוגעת לעבירות כגון דא בה הושתו על מי שחטאו בעבירות דומות  עונשי מאסר בפועל. כך גם הפנתה לפסיקות במקרים דומים בהם בית משפט לא מצא לנכון, להיעתר להמלצה של שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם, ולפסיקה הכללית הנוגעת ביחס לאי הרשעה.

ב"כ הנאשם העידה במסגרתה הטיעונים לעונש את מנהל בית הספר בתל שבע, אשר ציין כי מדובר בנאשם נורמטיבי, אשר עובד מזה מספר שנים בבית הספר, תוך הפגנת אחריות ואמינות רבה. הנאשם מפגין יחס חיובי כלפי המורים והתלמידים, וציין כי הרשעתו בדין עלולה לפגוע בפרנסתו.

לגופם של דברים, ציינה כי מדובר באדם ללא כל עבר פלילי, נשוי ואב לשישה ילדים, אשר מפרנס את משפחתו לבדו. לנאשם לא היה כל מניע של טובת הנאה בעקבות ביצוע העבירות. מדובר במעשים אשר בוצעו לפני כחמש שנים, כאשר חלק ניכר מהשיהוי בהגשת כתב האישום מונח לפתחן של הפרקליטות והמשטרה אשר לא פעלו באופן נמרץ להגיש כתב אישום. גם אם בית משפט לא מצא בשיהוי כאמור לעיל ככזה שיש בו להביא לביטולו של כתב האישום, הרי שבוודאי יש לקחת אותו בחשבון לעניין העונש.

הנאשם עומד בהלכות שנקבעו בפסיקה להימנע מהרשעה, שכן עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך, לו ולפרנסתו, במידה ויורשע. שירות המבחן, אשר בחן את עניינו של הנאשם, מצא לנכון להמליץ שלא להרשיעו, ולא בכדי.

בסופם של דברים, הציגה פסיקה מטעמה, שם בית משפט הסתפק בעונש של מאסר על תנאי, וקנס. הנאשם, מצדו, בדבריו האחרונים לעונש, הביע צער ובושה על מעורבותו במעשים נשוא כתב האישום.

שאלת ביטול ההרשעה

הכלל הוא כי מי אשר נמצא אשם בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, יורשע בדין. המבחנים הנוגעים לשאלת אי הרשעה והשימוש בסמכות חריגה זו נקבע במספר הלכות מובילות. בעניין זה ראה בין היתר רע"פ 432/85 רומנו נ' מ"י, ע"פ 9262/03 פלוני נ' מ"י, ע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני, ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י .